מה זה שאומרים שהגוף הוא החלק הפיזי של הנפש?
יש אנשים שאצלם הגוף לא קשור בנפש?
ומה קורה שאנחנו מכתיבים לגוף כל מני תכתיבים חיצוניים?
ומהי השפה הזו דרכה הוא "מדבר" אלינו ?
למה אומרים שיש תוכן נפשי מגולם או "שוכן" בגוף?
איך הוא מגולם?
האם אפשר לנכס אותו בחזרה לנפש?
מה זה אומר לנכס לנפש?
מה זה יעשה בגוף?
למה יש התנהגות הרסנית?
איך זה שמשהו מזיק לעצמו, למרות שהוא מבין שזוהי התנהגות הרסנית?
מה זה "להיות בתהליך" שכולם מדברים עליו?
למה אי אפשר שקודם יקרה הדבר לו אני כל כך משתוקקת ושאחר-כך אעשה "תהליך"?
למה מתכוונים שאומרים לשחרר?
במה צריך להתבונן?
מי זו הילדה הפנימית?
יש הבדל בין הרצון שלי לשלה?
האם היא בעדי או נגדי?
האם נכון להכיל, לעבד חלקים נפשיים, להרפות ולתת לגוף הטבעי להופיע?
או שדרך התנהגות מטיבה- אפשר לפגוש תוכן נפשי לעבודה?
מה זה שהבחירה להתנהגות מטיבה נשמטת לנו?
מה שם- שוב ושוב משתחזר?
איזה דפוס מוכר מופיע? ועל מה הוא בא למסך?
האם זה אפשרי לפגוש, לכאוב, להרפות בחמלה
ולתת מילים לחוויה.
או
פשוט לנטוש
ולחפש מחוזות אחרים...
לא להתבונן
לא לעבד
או להכיל
וגם לא לשתף...
להסגר -
לחזור
למה "שעובד"- ההרגלים הישנים...