מה הקשר בין מיינדפולנס לאכילה ?
במיינדפולנס פוגשים את הכאב.
זה שבתחושת הנשימה.
ואותו צריך ללמוד להכיל- אחרת נהייה מולו תגובתיים ונלך לאכול.
מה זאת אומרת ל'פגוש כאב' איך פוגשים כאב?
כשאנחנו מפנים קשב, במלוא תשומת הלב לנשימה, הנשימה שלנו מורגשת.
תחושת הנשימה יכולה להיות שונה ומשתנה בכל רגע.
יכולה להופיע נשימה דחוסה, עמוקה, גלית, שטחית, כואבת, רכה, מקוטעת, זורמת ואולי גם מחניקה.
אין תשובה אחת ואין תשובה טובה מהשניה.
כל מה שמופיע מוזמן להיות.
מה אני אמורה לעשות עם נשימה כואבת?
לתת לה להיות.
מה זה לתת לה להיות?
לעשות לה מקום במרחב של העצמי.
זהו, שיש לה מקום כל כך גדול בתוכי שלא נשאר בי מקום לשום דבר אחר...
לתת לה מקום, זה לא להיבלע בתוכה. החוויה שאת מתארת היא הצמדות שגורמת לקיבעון.
זה לא זה.
לעשות לה מקום, הכוונה היא מתוך מרחב של תודעה פתוחה.
מתי ליבליך בספרה: מיינדפולנס להיות 'כאן ועכשיו' אומרת לנו: להתמקם במרחק נייטרלי מול התחושה.
זה באמת מה שאומרים להתעלם מהכאב ולהמשיך הלאה, לא לתת לו לנהל אותנו
זוהי קריאה למאבק! והיא מנוגדת לדרשה של בודהה: דרך האמצע.
להתעלם מהכאב זה כמו לדחות אותו. זוהי התמקמות בעמדה שמזינה את שדי הפחד הלא- מודעיים.
בשונה מההתמקמות הנטרלית והחומלת.
איך מביאים חמלה לכאב?
עוזבים את כל מה שמופיע בהקשר לכאב: פרשנויות, דאגות, אסוציאציות, זיכרונות.
לכל דבר שיעלה בהקשר של תחושת הכאב אם נפנה לו תשומת לב תהא זו הדרך לשמוט אותו, לאפשר לו לעזוב. כך ניתן לזקק את הכאב מהסבל ( פרשנויות, התניות ומבנים מנטליים קבועים).
הסבל שרובץ על הכאב, הוא זה שמפריד בין הכאב לחמלה.
מה ההבדל בין סבל לכאב?
הכאב זה החיים והוא בלתי נמנע. הסבל קשור בהתניות, זיכרונות מהעבר שאינם בהכרח מועילים בהווה, ולכן הוא מיותר. הוא הופך אותנו לבעלי אישיות נוקשה ובלתי משתנה.
אני חוזרת לחמלה שהיינו בה, אז צריך ממש לרוקן שם משהו...
ממש כך! מתוך הריק תופיע חמלה. נעזוב את המחשבות על הכאב, את הפרשנויות על הכאב ובסופו של דבר מה שתוותר שם זו החמלה.
הכל יפה ונהדר, אבל תגובת האכילה כל כך מהירה שנדמה לי שכל זה לא יכול להועיל לה.
ולטענה הזו- כך עניתי:
מיינדפולנס משכלל את היכולת שלנו לשאת כל מה שיש ללא תגובה וללא שיפוט.
אכילת יתר היא תגובה לחוויה פנימית.
מיינדפולנס הוא כמו תכונה או איכות המאפשרת חיבור חומל לחוויה הפנימית.
האימון הוא ללמוד להשתהות עם הדברים- ללא תגובה, ללא שיפוט ויותר מכל ללא מטרה.
פשוט להיות!