מהו מיינדפולנס?
מיינדפולנס היא הפנייה מכוונת של תשומת לב לנשימה, כפי שהיא ברגע הזה, ללא שיפוט או ביקורת, בעירות, סקרנות וחמלה.
במובן הפשוט ביותר, מיינדפולנס הוא תשומת לב.
כשאנו מפנים קשב לנשימה או לתחושות הגוף, הדבר דומה להפניית קשב לתכנים פנימיים הקשורים בעצמנו.
הנשימה בגופי או התחושה הגופנית "מספרים סיפור רגשי". אם נסכים, לאט ובעדינות להפנות את המודעות, ל"תחושה הגופנית המורגשת", נפגוש רובד עמוק יותר של עצמנו.
התנסות ראשונית מלמדת, שלא כל כך פשוט להפנות תשומת לב לנשימה שלנו, משום שהתודעה שלנו רעשנית וקופצנית וזרם המחשבות הבלתי פוסק אינו מרפה.
אולם אימון ותרגול, מאפשר לטפח קשיבות.
מיינדפולנס מאפשר לתוכן רגשי לעלות
התבוננות והפניית תשומת לב לנשימה או ל'תחושה המורגשת' כפי שהיא בגוף, מאפשרת העלאת תכנים רגשיים, שיסיעו לנו להבין טוב יותר את עצמנו.
מחקרים מוכיחים כי 'תודעה גופנית' מאפשרת מודעות גדולה יותר לעומת זו שבראש. ידוע שאם נחשוב עוד ועוד על בעיה שיש לנו, לא רק שלא נפתור אותה, אלא אף נתרחק מהפתרון המיוחל.
כמו שקשה למצוא מחט בתוך ערמת שחת, כך גם קשה לבודד תוכן נפשי, מתוך המיינד שלנו, כפי שהוא במצב היומיומי ( דחוס במחשבות רעיונות וקונפליקטים).
במיינדפולנס נפנה את המודעות ל'תחושה המורגשת' וזו תתפתח, ותכנים נפשיים יעלו מהתת- מודע.
כך הגוף בטיפול גופנפש מבוסס מיינדפולנס, יכול לשמש כמעין "מעבדה חוקרת רגשות" כנה ואותנטית. הרי ידוע שהגוף לא משקר ולא מתעתע בנו, כמו הקולות הנובעים מהאגו.
הסיבה לאכילת יתר טמונה ברובד הרגשי:
מכאן ניתן יהיה להעמיק אל תוך תוכן רגשי, ולהבין שהסיבה לאכילת יתר מקורה אינה באיזו התנהגות רשלנית של חוסר תכנון, או בקושי בלקיחת אחריות.
לרוב פרשנויות אילו, אינן משמרות התנהגות אכילה מאוזנת. ההפך הוא הנכון. פרשנויות אילו בעלות אופי בקורתי, ולכן מקדמות אכילה ההרסנית.
אם ניתן מקום ל"רעב הנפשי", נאפשר לגוף ליהנות מאכילה נכונה.
המזון שאנו אוכלים במובן מסוים 'מאכיל את הנפש' ונותן לה 'מרגוע'.
אך התוכן הנפשי ש'נרגע' לעת עתה בזמן האכילה, נשאר מגולם בגוף והנפש נשארת צמאה, וכמהה לנכס לעצמה את חלקיה הלא מודעים.
כדי להתמודד עם הכוחות האוטומטיים של הנפש הכלואה, היא נדרשת להסתפק בביטויים חלופיים והרסניים כמו: אכילה מוגזמת, חרדה, והתנהגויות אובססיביות אחרות. ובעיקר נשארת יתומה לא מסופקת ולא שלווה.
זיהוי ומודעות לרובד רגשי זה, במפגש טיפולי חומל, דרך ה"עיכול המשותף", הסביבה הבטוחה, הנוכחות האכפתית, הקשובה, ללא ביקורת או שיפוט, זה כל מה שאנחנו צריכים כדי שהאכילה תתפוס את מקומה הטבעי.o.
